שנ"צים ושפמים

זה היה הסרטון שלנו, לצלילי "עפרונות ברוח" של Flight of the Conchords, הצמד הניו זילנדי הכי מצחיק שאנחנו מכירים.

*** 

בקיצור, זה מה שעשינו לאחרונה בניו זילנד -  ישנו שנ"צים וגידלנו שפמים. טוב, לפחות חלקנו. השנ"צים היו הצלחה מסחררת, וכך גם השפם של אלי. למעשה, כבר בבוקר הראשון שהוא הסתובב איתו הוא פתח את הדלת מתוך נימוס למישהו, ותגובתו של אותו בחור היתה... "Danke Schunn"! אלי אמר שזה אחד מהשיאים של הטיול עבורו. שיחשבו שאתה גרמני רק בזכות השפם שלך זה לא עניין של מה בכך.

אחרי שסיימנו להתלהב מזה, המשכנו עם שירה ואיתמר במעלה החוף המערבי של האי הדרומי של ניו זילנד. ראינו קרחונים (פחות כיף ממה שמצפים), עשינו ראפטינג (כיף בדיוק כמו שמצפים), הכנו סכינים מאפס (יותר כיף ממה שמצפים) וירינו בזומבים עם משקפי תלת מימד (פי אלף יותר כיף ממה שמצפים!). בדרך הספקנו גם לעבור בהר קוק, אולי המקום הכי יפה שראינו בכל ניו זילנד.

בתמונה: רוד טריפ

בתמונה: כיף

בתמונה: פי אלף יותר כיף

טוב, רגע, אולי כדאי קצת לפרט. מה זאת אומרת אולי המקום הכי יפה בניו זילנד? ובכן, הר קוק (Aoraki בשמו המאורי) הוא מקום מיוחד. המסלול שהלכנו בו לקח אותנו לבקתת הרים על שם מולר כלשהו*, וכולל טיפוס במעלה כ-2,000(!) מדרגות לנקודת האמצע(!!), ואז טיפוס של עוד כמה שעות בשיפוע רציני, כולל צליחת שדה סלעים גדול שנראה כמו מסלול מכשולים. אבל יש שני פרסים נפלאים בדרך. הפרס הראשון הוא נקודת העצירה שבאמצע, שבה יש מישור, ספסל ונוף מיוחד במינו. כזה שצריך לתת לו זמן להיספג. לבהות בו. לנסות להכיל את הגודל של ההר שמולך, את האסימטריה האלגנטית של פסגות המשנה שמתעקלות ממנו כמו זנב של דרקון ענק, את האגם הירקרק ואת העמק היבש הרחק למטה. לעצום עיניים ועוד לראות אותו, את הצורות, הצבעים, ויותר מכל - את קנה המידה. אם יושבים שם זמן מה, אפשר אפילו לדמיין את עצמך הקטנטן בתוכו. ולשמוע איזה קול דממה דקה.

מייק, כוכב הדרכים

הו איתמר! הלצותיך כה משעשעות!

2,000 מדרגות, תמונת ה"אחרי"

"..."

הפרס השני הוא הבקתה שמגיעים אליה בסוף היום. בקתת הרים בסגנון האלפים, עם שקיעה ורודה בין גגות טבעיים של שלג וסלע. בגלל שישראלים הם עם שמטייל מפה לאוזן, זה אחד המסלולים הכי מוכרים במדינה וכל ישראלי שפוגשים שולח אותך לשם. התוצאה: בקתה מלאה בעשרים ישראלים שמחים ורועשים ושני גרמנים מנומסים שלא מבינים מה נפל עליהם.

הבקתה!

"וואו! יש לכם שום טרי? ובזיליקום?! וסלט ירקות?!?! מדהים!!!" - ישראלים אחרי צ

אני משווה את הגזיה שלך, ומעלה בשני פנסי ראש וכלב

*** 

טוב, רגע, כדאי שנמשיך לפרט. מה זאת אומרת קרחונים? אהה, טוב ששאלתם. בעברית אין הפרדה בין שתי משמעויות של המילה "קרחון" - המילה iceberg, שמשמעותה גוש קרח שצף באוקיינוס, והמילה glacier, שמשמעותה נהר עצום של קרח שזורם לאט במורד הר. בקצה העליון של glacier יורד שלג ונדחס לכדי קרח חדש, ובקצה התחתון הקרח נמס והופך לנהר. אז כאלו ראינו. בניו זילנד, בגלל שילוב של הרים גבוהים, הרבה משקעים, ובאופן כללי מזל עצום בכל הקשור ליופי טבעי, יש את ה-glaciers הכי נגישים בעולם - כאלה שאפשר ממש להגיע אליהם ברגל מחניה נגישה ולגעת בהם או ללכת עליהם. הם נראים פשוט כמו גושי קרח ענקיים, או עמקים שקפאו, אבל למעשה הם זורמים בקצב ממוצע של מעל מטר ביום! בשנת 1943 התרסק מטוס שלושה וחצי קילומטרים במעלה הקרחון, וכעבור שש וחצי שנים ההריסות נפלטו בקרקעיתו. נשמע ממש מגניב, נכון? ובכן, זה די מגניב בתיאוריה, אבל בפועל זה נראה כמו גוש קרח מלוכלך ולא אטרקטיבי במיוחד. never again.

ברקע: קרחון מכוערררר

טוב, יש זוויות שמהן הוא דווקא יפה

*** 

טוב, רגע, כדאי שנפרט עוד. מה זאת אומרת הכנו סכינים? נתנו לכם להב וידית וחיברתם אותם? אז זהו, שזה היה הרבה יותר מגניב מזה. קיבלנו כל אחד גוש פלדה, חתיכת עץ וכמה חתיכות נחושת, והיינו צריכים ממש להכין (לפרזל? לנפח?) את הסכין - לדחוף את הפלדה לאש, להכות בה עם פטיש על סדן עד שתהיה לה צורה של סכין, לחתוך אותה, ללטש אותה, להשחיז אותה, לחבר לה ידית, וכולי וכולי, עד שיש סכין. המסקנה המרכזית שלנו: המהפכה התעשייתית זה אדיר. כמות הזמן והמאמץ שנדרשים להכין חפץ קטן ופשוט בטכנולוגיה קדם-תעשיתיית היא לא הגיונית**. אם כי יש יתרון גדול - מרגישים מאוד קשורים לסכין הזאת אחר כך. בעצם, למה זה דבר כל כך טוב? לא יודעים. בכל מקרה, היה מאוד כיף, והבדיחות היבשושיות של בעל הבית היו חוויה בפני עצמה. הנה תמונות:

בקצה הימני: נריה מגלה את הנטיות הפיראטיות שלה

היו גם אטרקציות! הנה אחת

והנה עוד אחת

*** 

טוב, רגע, כדאי שנסיים לפרט, כי לא נשאר לנו על מה. בסך הכל, העברנו שבועיים נהדרים עם שירה ואיתמר עד המפגש עם המשפחה של נריה. כן, כן, המשפחה של נריה! הם השוו את ה"נבוא לבקר אתכם שנינו" של ההורים של אלי, והעלו בעוד אח ואחות. אבל על כך -בפוסט הבא.

BEEEEEEP

"ממש כדאי לכם ללכת לחוף הזה, הוא נורא יפה ובקצה יש מפל"! "אוקיי..."

ממתינים לשירה ואיתמר בקצה טרק "אגמי נלסון" שלא טיילנו בו. לא בתמונה: זבובי חול עוקצניים

--------------------------

* טוב, טוב. פרדיננד פון מולר, רופא, גאוגרף ובוטניקאי גרמני-אוסטרי בן המאה ה-19, שגילה ונתן שמות להרבה מהצמחים היחודיים באוסטרליה, אחרי שרופא המליץ לאחותו לנסוע לשם בשביל מזג האוויר החם. מספרים שאת חלק מהצמחים שהוא גילה הוא משה מהמים עוד על הספינה בדרך לשם. הוא היה המנהל הראשון של הפארק הבוטני במלבורן, ופוטר משם לאחר שהציבור התלונן שהפארק שלו מנסה להציג לראווה את המינים המקומיים במקום להיות פארק ויקטוריאני יפה ומסודר כמו באנגליה. רגע, אבל מה הקשר שלו לניו זילנד? אין קשר. הוא מעולם לא היה שם. לכו תבינו.

** בעצם, השתמשנו במשחזות חשמליות, וגם גוש הפלדה הרי לא יצא ככה מהאדמה - נחסכו מאיתנו שעות ארוכות של ערבוב ברזל ופחם עד ליצירת סגסוגת מתאימה.

Naps and mustaches

That was out latest video, set to "Pencils in the wind" by Flight of the Conchords, the funniest Kiwi duo we know.
***
Well, that's what we've been doing in New Zealand recently - taking naps and growing mustaches. Well, at least some of us. The naps were a glowing success, and so was Eli's mustache. In fact, in the very first morning he was wearing it he opened the door for someone, and that someone said... "Danke Shunn"! Eli said that was one of the highlights of the trip for him. Being confused for a German via mustache alone is no mean feat.
After we were done revelling in this, we kept driving up the west coast of the South Island of New Zealand with Shira and Itamar. We saw glaciers (less fun than you think), we went rafting (exactly as fun as you think), we made knives from scratch (more fun than you think) and we shot zombies with 3D glasses (a million times more fun than you think!). On the way we also passed through Mount Cook, maybe the most beautiful place we saw in all of New Zealand.

pictured: road trip

pictured: fun

pictured: a million times more fun

***
Wait, maybe we should elaborate a bit. What do you mean, "maybe the most beautiful place in New Zealand"? Well, Mt. Cook (Aoraki by its Maori name) is a special place. The route we hiked took us to a hut named after some Mueller*, and includes a climb up 2,000(!) stairs to the mid-point(!!) of the trail, and then a few more hours going steeply uphill, including clambering over a rockfall that feels like an obstacle course. But there are two wonderful prizes on the way. The first prize is the rest area and vista in the middle, that had a flat bit, a bench, and a one-of-its-kind view. A view that requires some time to sink in. You need to stare at it. Try to soak in the size of the mountain ahead of you, the elegant assymetry of the smaller peaks that curve out from it like a huge dragon's tail, the greenish lake and the dry valley far, far below. You need to close your eyes and still see it, the shapes, the colors, and more than anything - the scale. If you sit there for a while, you can even imagine your tiny self inside the scenery. And hear a gentle whisper.

Mike, star of the open road

2,000 stairs: the "after" picture

oh, Itamar! your witticisms bring us such amusement!

"..."

The second prize is getting to the actual hut at the end of the climb. It's an alpine mountain hut, with a pink sunset in the snow and rocks. Because Israelis are word-of-mouth travelers, it's one of the most well-known trails in the country, and every Israeli you meet send you there. The result: a hut full of 20 happy, loud Israelis and two polite Germans who have no idea how to handle all this chaos.

the hut!

I see your stove, and I raise by two headlights and a dog

***
Wait, maybe we should keep elaborating. What do you mean glaciers? Well, apparently glaciers aren't just huge blocks of ice but actually slowly-flowing frozen rivers. Snow builds up at the top and becomes compacted into ice, which melts at the bottom a few years later. New Zealand has some of the most accessible glaciers in the world - you can come right up to them or even walk on them without any special preparation. They're less than an hour from the parking lot. They look like huge blocks of ice, but they're flowing quite quickly - over a meter a day. in 1943 a plane crashed 3.5 kilometers up one of them, and came out the bottom only six and a half years later! Sounds really cool, right? Well, it still just looks like a big valley of dirty ice. Never again.

in the background - damn ugly glacier

well, we guess it looks ok from some angles

***
Wait, maybe we should elaborate some more. What do you mean "made your own knives"? Were we given a blade, a handle and some glue? Actually, it was much cooler than that. We each got a chunk of steel, a piece of wood and a few bits of copper, and we actually had to forge the knife - push the steel into the fire, hit it with a hammer until it's knife-shaped, cut it, smoothe it, sharpen it, put the handle on, etc., until it's a knife. Our main takeaway: the industrial revolution rocks. The amount of time and effort needed to manufacture even a small, simple object with pre-industrial technology is immense**. Although there's a big plus - you really feel attached to it afterwards. Actually, why is that such a good thing? We don't know. In any case, it was really fun, and the host's dry jokes were an experience in itself. Here are some pictures:

on the far right: Neriya discovers her pirate tendencies

there were also activities; here's one

and here's another

***
Wait, maybe we should stop elaborating, becuase we don't have anything more to elaborate about. All in all, we spent a wonderful last two weeks with Shira and Itamar until we met Neriya's family. Yes, Neriya's family! They saw Eli's parents "we'll both come visit you" and raised by a brother and a sister. But that's a tale for another post.

BEEEEEEP

"you should really go to this one beach, it's really beautiful, and there's a waterfall on the edge!" "um, ok..."

waiting for Shira and Itamar at the end of the Nelson Lakes trek, which we didn't hike. Not pictured: pesky, biting sandflies

------------------------
* Ok, ok. Fedinand Von Mueller, a 19th century German-Austrian physician, geographer and botanist who came to Australia because a doctor told his sister she needed warmer weather. As the story goes, some of the plants he discovered he pulled from the water on the ship before even arriving. He was the first manager of the Melbourne Botanical Gardens, and was fired after the public complained that he was showcasing local plants instead of giving them a nice, orderly Victorian parrk like back in England. Wait, but what does he have to do with New Zealand? Nothing. He never even visited it. Go figure.
** Actually, we used electrical belt grinders, and the steel didn't exactly come out of the ground fully formed - we were saved long hours of stirring iron with coal to make a suitable mix.

טופ צ'ויס

תיכף נחזור לספר לכם על הטבע המרהיב בניו זילנד, אבל קודם אנחנו חייבים לשתף אתכם במשהו אחר.
מארחת: "אתם יודעים שיש ניסים בעולם, נכון?" אנחנו: "..." - "אתם לא חושבים?" - "לא יודעים. אנחנו בחיים לא ראינו נס." - "אז בואו תשמעו, אני אספר לכם משהו. אני לא אנסה לשכנע אתכם, רק אספר לכם סיפור ותגידו לי אתם מה דעתכם." - "אוקיי." - "אנחנו נוסעים בכביש, בעלי נוהג. בדיוק כמה ימים קודם לכן דיברתי איתו על זה שמאוד היינו רוצים לבקר בישראל. אבל מה? אנחנו לא מכירים אף יהודי! אז כמובן שהתפללנו ובקישנו לפגוש יהודי. בכל מקרה, אנחנו נוסעים לנו, קצת ממהרים, ויש בחור שעומד בכביש ותופס טרמפים. אנחנו לא עוצרים לו. אחרי דקה אלוהים מדבר אליי. הוא אומר לי 'תעצרו לו.' אני שואלת אותו למה, והוא אומר לי שוב 'פשוט תסתובבו, ותאספו את הטרמפיסט.' אז אני אומרת לבעלי להסתובב ולאסוף אותו, ומה אתם יודעים? הבחור יהודי, מישראל! זה לא יכול להיות צירוף מקרים, נכון?! תגידו לי אתם - זה חייב להיות נס, לא?"

נס!

***
התארחנו לא מעט אצל אנשים מארגון בשם היט - Hosting Israeli Traveleres. מקימו של הארגון ניצל צירוף מקרים מוצלח במיוחד - מצד אחד, נוצרים אוהבי ישראל מאוד אוהבים לפגוש ולארח את בני ובנות העם הנבחר; ומצד שני, בני ובנות העם הנבחר מאוד אוהבים לקבל דברים בחינם.   כל המארחים בהיט ללא יוצא מהכלל* הם אנשים סופר נחמדים, שממש שמחים לארח מטיילים ישראלים, לפנק אותם ולתת להם קורת גג, מקלחת, טיפים על האיזור ולפעמים ארוחה טובה. כולם היו מעניינים וחיוביים ומכולם יכולנו ללמוד משהו - על סוסים, על בניית בית במו ידיך במשך 15 שנה, על צילום**, על אימוץ וגידול יתומים, על חקלאות, על עבודה קשה. רובם קשישים, חמודים, טובי לב, נדיבים וחברותיים. באמת שאין לנו מילה רעה לומר עליהם, הם אירחו אותנו כמו בני בית וזה היה מקסים ומרגש. 
אתם מרגישים שעומד להגיע כאן "אבל"? ובכן, ה"אבל" הוא שהיה לנו קצת מוזר לשהות במחיצתם של אנשים יראי-אלוהים בצורה ישירה כל כך. אנחנו כמובן מוקפים באנשים ברמות שונות של אמונה גם בארץ, אבל יש משהו בנוצרים אדוקים שהוא... אחר. עצם המחשבה שהם מארחים אותנו כי הם מאמינים שאנחנו העם הנבחר ושמשרתיו של ישו מצווים לעזור לנו היתה לנו קצת מוזרה. נריה אפילו שאלה אחד מהם ישירות - "אם היהודים הם כל כך חשובים, חשבת פעם להתגייר?"... "מה פתאום!", הוא ענה, "ביום הדין רק המאמינים בישו יינצלו". "רגע, אז היהודים לא יינצלו?", היא שאלה אותו. "בטח שהם יכולים להינצל. אם הם יאמינו בישו," הוא ענה לה, כאילו הוא מסביר משהו מובן מאליו לילד קטן. כנראה שהעובדה שאנחנו עומדים להישרף בגיהנום בקרוב (לדעתו) לא הטרידה אותו כל כך.

התמונה לא קשורה לאמור לעיל, אגב. אלו אנשים אחרים, אבל אין לנו שום דבר מצחיק לומר עליהם - הם פשוט היו נורא נחמדים

***
האמת היא שרובם לא אמרו מילה על ישו במשך כל השהות שלנו***, אבל מאחדים מהם שמענו סיפורים מעניינים. אחד מהם, למשל, המליץ לנו לבקר באתר טבע מקומי שיש בו מצוקים שמדע הגיאולוגיה טוען שנוצרו במשך מיליוני שנים על ידי זרימת קרחונים. הוא ציין כלאחר יד שכנראה שהגיאולוגים לא קראו את ספר בראשית, שהרי לא יכול להיות שהם נוצרו כל כך מזמן, כשהעולם כולו בן פחות מששת אלפים שנה! ברור לכל בר דעת שהמצוקים היפהפיים הנ"ל נוצרו במבול של נח. הוא לא אמר את זה בטון תקיף או כועס, אלא יותר כמו "אויש, הגיאולוגים האלה. שכחו את בראשית, כאלה מצחיקולים". 
אחד אחר התייחס לגל הקור החריג שבדיוק פקד את ארצות הברית, וציין שיש קו מקשר בינו לבין הוריקן קטרינה - שניהם קרו אחרי התגברות מאמצים אמריקניים לתווך במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. וזה לא סתם צירוף מקרים לדעתו, אלא עונש ישיר ומיידי של היושב במרומים. במילותיו שלו: "האמריקאים האלה, הם פשוט מטומטמים. איך הם לא קולטים שבכל פעם שהם מנסים לחלק את ארץ הקודש, קורים להם אסונות טבע?! זה כל כך ברור!"
***
טוב, הבטחנו שנחזור לספר לכם על הטבע. יצאנו בניו זילנד לטרקים וטיולים רגליים מכל מיני סוגים, ואין ספק שיש משהו מיוחד כשיוצאים לטיול ברגל. אין טלפון, אין אטלס, אין הסחות ואין תכניות. רק אתם והרגע. ויש כזה גיוון ברגעים! אפשר באותו יום להתלהב מנוף, להתפנק עם כוס תה, ללכת עם שלג דוקר בפרצוף ולתהות האם אצבעות הידיים אי פעם יפשירו, להיות בהלם מעוצמה של מפל שיוצר גשם צידי כשהוא נוחת על הקרקע, ולשבת בערב סביב האח ולפטפט. לפעמים זה רק אנחנו ושירה ואיתמר, ולפעמים זו קבוצה של אותם 40 איש, שמתראים בבקתה כל ערב בסוף המסלול, כל אחד עם סיפור מעניין משלו: הזוג ההולנדי עם הסטים התואמים של ציוד הטיולים; טוביאס מגרמניה, שעובד בחקלאות והבוס שלו שכר אותו לסחוב לו את הציוד בטרק; הישראלים בני הארבעים שהשאירו את הילדים בבית ולא נעים להגיד, אבל אפילו לא ממש מתגעגעים; המקומיים שמתעקשים להתרחץ בנחל, גם כשכל היום ירד גשם ובמהלך הלילה עומד לרדת שלג; וכמובן הכוכבת ג׳ואן בת השישים פלוס מקנדה, שכולם יודעים שהיא לא אוכלת הרבה, שקשה לה ללכת, שיש לה אבן בתיק ושהיא צריכה להיות מחר בקווינסטאון, ושכולם דואגים לה, מאכילים אותה וסוחבים אותה. 

מילפורד - מסלול הליכה בן ארבעה ימים שקיים מאז המאה ה-19

שירה ואיתמר - קיימים מאז שנות השמונים

שלג - קיים מאז שאלוהים ברא אותו

מאסטר שף, הגרסה הניו זילנדית?

כנראה שלא.

***
"רגע", אתם אומרים! "מה אתם מקשקשים?", אתם מתלוננים. "הבטחתם לספר לנו עוד על הטבע בניו זילנד!"
ובכן... אנחנו לא ממש יודעים מה לומר. הוא מאוד מאוד יפה. פראי. מרהיב. עוצר נשימה אפילו. אבל מה אפשר לומר על זה? אם אתם רוצים לדעת איך זה באמת מרגיש לטייל בטבע כזה, עדיף שתפנו למשורר, או למלחין. או בעצם, צאו לטייל בעצמכם.
אבל זה לא פייר. לא באתם לפה כדי שנגיד לכם "רוצים לדעת איך בניו זילנד? לכו בעצמכם". אז יש לנו משהו אחר להציע לכם - כמה תמונות, בשווי אלף מילים כל אחת, פלוס-מינוס. 

איפה זה? אנחנו לא זוכרים

עמק המתוּקיתוּקי

עדיין אותו עמק. "לא רחוק משם יש עמק לא פחות יפה אבל הרבה פחות מתויר ששווה לקפוץ אליו. קוראים לו עמק המלוחילוחי" - א. קיסלר

בום!

מסלול בשם רוט ברן. Route Burn. מסתבר שרוט זה שם של נהר וברן זה כינוי כללי לנהר. מבלבל מאוד.

בום!

***
אז מה עוד אנחנו כן יכולים לספר לכם?
שנורא כיף לטייל עם איתמר ושירה, כמו שהזכרנו כבר בפוסט הקודם; שהיה תענוג נדיר לפגוש את אסף עינב ואת דנה**** אחרי שנים של נתק ולבלות פתאום כמה ימים של זמן איכות ביחד; שכמו בכל טיול טוב, גם אצלנו התפתח מילון מושגים וסלנג שמובן רק לנו. למשל, שלוש אחיות (סיעודיות, לא בדם) מניו זילנד לימדו אותנו את הביטוי הנהדר "not my monkey, not my circus" שנועד לציין שמשהו הוא אינו הבעיה שלך. החלק הכי טוב? המשפט מלווה בריקוד שמח קטן! נשאיר לכם לדמיין אותו בעצמכם. עוד ביטוי שתפס חזק - never again. הוא נועד לציין חוויה שלילית במיוחד, בנוגע לאטרקציה, מסעדה או מקום לינה. ההשראה? דירוגים ששירה ואיתמר קראו על איזושהי אטרקציה ב-tripadvisor, וציירו תמונה מגוונת מאוד - משהו בסגנון הכותרות "awesome!", "wouldn't go back if they paid me" ,"best experience of my life" ולסיום ביקורת בעלת שתי מילים בלבד - never again. האם יש ביטוי הופכי, אתם שואלים? בוודאי! ביטוי ששירה ואיתמר השאילו מהלונלי פלאנט - top choice. זה לא סתם משהו טוב, אלא משהו שהוא בבירור הכי טוב בתחומו באיזור מסוים. זה לא חייב להיות משהו יוצא דופן, או משהו ייחודי. פשוט הכי טוב. 

כן.

אגם מריאן

תאכלו את הלב, חדר אפס

בתמונה: זמן איכות עם אסף ודנה

בתמונה: מנה דיאטטית

יושבים בקווינסטאון על המים

בום!

***
טוב, רגע, אנחנו יכולים לספר לכם עוד משהו לסיום. גילינו משהו מעניין בניו זילנד - לפעמים החלקים הכי מגניבים בטיול הם דווקא ההנאות היומיומיות הקטנות, והשגרה הנוודית שמתפתחת עם הזמן כשחיים בדרכים. הטקס הלילי שבמסגרתו פותחים את האוהלים, מנפחים את המזרנים, אוכלים ומפטפטים; העצירות לכוס קפה ובראוני בבית הקפה המדורג הכי גבוה ב-Trip Advisor בכל עיירה קטנה; ההיכרות האינטימית עם הסוגים השונים של החריקות, הצפצופים וקולות הבעבוע שרכב עם פז"ם של 350,000 ק"מ יודע להפיק; שקיעות; טחינה טעימה. רגעים סתמיים שאם עוצרים להתמקד בהם, קולטים שהם מכילים הרבה יותר. הנה, נשאיר אתכם עם רגע כזה לדוגמה:
שתיים בצהריים, איפשהו באי הדרומי של ניו זילנד. נוסעים בוואן ישן על כביש מתפתל של נתיב אחד. בלוז שקט ברקע. אלי נוהג, נריה ישנה במושב שלידו, איתמר ושירה ישנים מאחור. באזיל שיח הבזיליקום מתנפנף ליד מוט ההילוכים, משפחה של גרביים מנמנמת בשמש על גבי הדשבורד. ירוק משמאל, הרים מימין. תחושה של בית. עולים על דרך עפר, מישהו מתעורר ואז נרדם שוב. חוזרים לאספלט. השמים מעוננים, אבל יש פיסה של כחול הרחק מלפנים, כמעט באופק.
אולי לשם נוסעים?

--------------------------
* טוב, היתה אחת לא כל כך נחמדה.
** http://www.blipfoto.com/acyclinggranny
*** אבל השאירו לנו בחדר ספרים על יהודים שגילו את ישוע מושיענו ושכחו מגזינים מרתקים על בריאתנות פתוחים על השולחן בסלון. אחד גם הזמין אותנו לראות איתו סרטון של אוונגליסט שהוא אוהב במיוחד. ישבנו וצפינו בפה פעור קמעה כיצד המרצה הכריזמטי שעל הבמה מסביר את גודלו של היקום, את הקוטר הבלתי נתפס של הכוכבים, את המרחקים האדירים ביניהם, את קטנותנו שלנו לעומת הגלקסיות. מה הפאנץ'? "תראו את היקום, הוא כזה ענק ועצום!... ואת כ-ו-ל-ו אלוהים ברא!!! ומה הכי מדהים?! עדיין אכפת לו *ממך*! הוא אוהב *אותך*! איך זה גורם לך להרגיש?!"
**** אסף הוא חבר של אלי מהמכינה, ודנה היא אשתו. שניהם אדירים.